פסק-דין בתיק ת"ק 4781-11-11

2.         התובענה הוגשה גם כנגד הנתבעת 2, היא חב' הביטוח אשר ביטחה את רכבו של נתבע 1.

3.         שני הנתבעים הגישו כתבי הגנה, כל אחד מטעמו, ואולם בדיון אשר התקיים ביום 14.06.12 הודיע נציג הנתבעת 2 כי הוא זה אשר הגיש את כתב ההגנה בשמו של נתבע 1, בהתאם לנתונים אשר נמסרו לו מאת החוקר אשר חקר את הנתבע 1.

4.         לדיון אשר נקבע ליום 26.12.12 לא התייצב הנתבע 1 ולאחר ששוכנעתי כי בוצעה מסירה כדין לידיו ובחנתי את כתב התביעה על נספחיו, ניתן כנגדו פסק דין בסכום המשקף לטעמי את גובה הנזק.

5.         ברם, בדיון זה טען נציג נתבעת 2 כי יש למחוק את התביעה כנגדו בגין חוסר שיתוף פעולה מכוון מצד מבוטחה לפי סעיפים 22 - 24 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

            לגרסתו, גם העובדה כי לא התייצב לדיון, על אף אישור מסירה כדין, מהווה ראייה לאי שיתוף הפעולה הנטען.

6.         לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים לעניין טענת הפטור ועיינתי בכתבי בי - דין, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת 2, ולהלן אנמק:

7.         משמודה הנתבעת 2 כי ביטחה את אחריות מבוטחה כלפי צד ג' (עמ' 5 לפרו' מיום 26.12.12 שו' 7), הרי שקמה לתובע זכות תביעה ישירה כנגדה בכפוף לטענות המבוטח כלפי צד ג', בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח.

8.         עם זאת, סעיפים 22 - 24 לחוק חוזה ביטוח קובעים סייגים לאותה חבות, ככל שמתקיימים התנאים הקבועים בהם, כהאי לישנא:

                " הודעה על קרות מקרה הביטוח

                22. קרה מקרה הביטוח, על המבוטח להודיע על כך למבטח מיד לאחר שנודע לו, ועל המוטב להודיע למבטח, מיד לאחר שנודע לו, על קרות המקרה ועל זכותו לתגמולי הביטוח; מתן הודעה מאת אחת מאלה משחרר את השני מחובתו.

                בירור חבותו של המבטח

                23. (א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו.

                (ב) על המבוטח או על המוטב, לפי העניין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.

                הכשלה של בירור החבות

                24.  (א) לא קוימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין את חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה; הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:

                                (1) החובה לא קוימה או קוימה באיחור מסיבות מוצדקות;

                (2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.